קנאה

אחת הסיבות העיקריות שבגללן אנשים מפחדים לפתוח את הזוגיות שלהם, או סוגרים אותה בכל זאת אחרי שכבר פתחו אותה, היא הקנאה. גם אנשים שכמהים לצאת החוצה מושכים במושכות ועוצרים את עצמם פעמים לא מעטות כשהם מבינים שבזוגיות פתוחה בהסכמה מה שמותר לך מותר גם לבן או בת הזוג.
יש כמה וכמה דרכים להתמודד עם הקנאה. ראשית, אני חושבת שקנאה היא טבעית ומקורה ביולוגי לגמרי (אם כי זה נושא לויכוח). בטבע, על פי הזואולוגים, פעמים רבות הזכרים שומרים על הנקבות כדי שלא יזדווגו מחוץ למערכת הזוגית כדי לוודא שהצאצא יהיה שלהם ולא של זכר חצוף אחר. הנקבות בזוגות המונוגמיים בטבע גם הן פעמים רבות מגרשות את הנקבות שמאיימות על "שלמות הבית" או שומרות על הזכר כדי שזה לא ילך ויקים לו קן אחר ויזנח את התמיכה ההורית שלו בצאצאים. אני מכירה כמה אנשים שלא מקנאים ולא מכירים את הרגש, אבל בואו נודה על האמת, הם מעטים.
על הרובד הביולוגי של הקנאה יושב רובד גדול וכבד של הבנייה חברתית. הצורך "לשמור על הכבוד", הרגשת "השפלה" אם בת הזוג נמשכת לאחר.
אבל גם מעבר לתפיסות החברתיות, אנשים שחיים בזוגיות פתוחה ובעיקר הפוליאמורים, מאמינים שקנאה היא רגש חיצוני (מה שאני מכנה "רגל מטריה") שמסתיר רגשות עמוקים יותר ושהקנאה נותנת לנו הזדמנות לעבוד על עצמנו ולהפוך לאנשים שלמים יותר ובטוחים יותר במי שאנחנו.
הקנאה, כפי שאני מתייחסת אליה, בנויה מתערובת של אגו (הרצון להיות היחידה, הכי טובה, מקום ראשון); רכושנות (אותה רכושנות של ילד בן שנתיים שלא מעניין אותו הצעצוע שלידו עד שמישהו אחר נוגע בו ואז הדבר היחיד שמעניין אותו בכל העולם זה הצעצוע הזה); חוסר ביטחון עצמי (הוא ימצא מישהי יותר יפה ממני, יותר צעירה, יותר חכמה) וחוסר הביטחון במערכת היחסים הזוגית (הוא יתאהב והוא יעזוב אותי).
איך מנצחים את הקנאה?

תודו בזה. כלומר אין טעם לנסות להיות אביריים ואציליים ולהתכחש למה שאתם מרגישים. מותר לכם להרגיש הכל. הכל. קטנוני? לא בוגר? לא הוגן? למי אכפת?! זה מה שאתם מרגישים זה מה שיש. אז תודו בזה ותקבלו את זה.
דברו על זה. אתם לא מאמינים עד כמה שיח כן והוצאה החוצה של התחושות הרעות עוזרים. תחלקו עם בן הזוג את כל מה שאתם מרגישים. לא כהאשמה (אין את מי להאשים). לא בקטע פולני. אלא כחלק מהתקשורת שלכם וכחלק מבקשת התמיכה. אתם זקוקים לה עכשיו.
בקשו עזרה מבן הזוג. תחשבו ביחד מה יגרום לכם להרגיש בטוחים במערכת היחסים. להאט? לעצור? שכל פעם כשבן הזוג חוזר ממפגש שיגיד לכם שהוא אוהב אתכם? אולי יעזור לפגוש את האדם מהצד השני? אנחנו מייצרים בדמיוננו איזו דמות מושלמת שמתחרה בנו אבל יש שם בן אדם. לא מושלם. עם פגמים. כמו כולנו.
תזכרו שאף אחד לעולם לא יוכל להיות אתם. המכלול שלכם ייחודי. אין עוד מכלול כזה בעולם. מישהי יכולה להיות יותר סקסית, או יותר משכילה, או יותר מצחיקה. אבל את? אין מישהי כמוך בעולם. ובן זוגך התאהב בך בגלל מי שאת. בגלל המכלול. עם הטוב והפחות טוב. והאישה הנוספת? היא מכלול נוסף וייחודי עם עולם שלם משלה ופגמים משלה. אתן כמו שני קווים מקבילים. מתקיימות בפני עצמכן במקביל.
היו רגישים לבן הזוג המקנא. אל תתחילו לחשוב עליו כפרימיטיבי ולא מפותח ומישהו ששם עליכם מושכות ומאט אתכם כשאתם רוצים לעוף. תהיו סבלניים ואמפתיים. עצרו. תנשמו יחד. תקשיבו באמת. תנו אישור לכך שהרגשות שלו לגיטימיים. תהיו שם בשבילו. יד ביד. תעברו איתו את הרגע הקשה יחד. תשאלו מה יכול לעזור. מה יכול לגרום לו להרגיש בטוח. מה יכול לגרום לו להרגיש אהוב.
עשו צעדים קטנים ועצרו. אנחנו מסתגלים ולומדים להתנהל במציאות חדשה אבל זה לוקח זמן. למי פחות ולמי יותר. הקנאה שתרגישו בפעם הראשונה שבת הזוג יוצאת לא תהיה הקנאה שתרגישו בפעם העשירית וזו לא תתקרב למה שתרגישו (אם בכלל) בפעם המאה.
הקפידו לתת תשומת לב זוגית באופן קבוע. למשל יום בשבוע שהוא רק שלכם בלי הילדים. תבלו יחד. תצאו יחד. קחו צימר לפי שעות לא רק עם המאהבת אלא גם עם האישה בבית. תשקיעו בזוגיות המרכזית שלכם את האנרגיות, ולא רק בזוגיות שבחוץ.
קחו את הקנאה והפכו אותה לאוצר הכי גדול שלכם. כי היא מלמדת אתכם על עצמכם. תחפרו פנימה, תתבוננו. למה אני מרגישה חוסר ביטחון? על איזו נקודה זה לוחץ לי? מה אני משנה ומשפרת אצלי כדי להתגבר על הקושי הזה אצלי? לפעמים טיפול זוגי או טיפול פרטני אצל פסיכולוג שילווה אתכם בתהליך הפתיחה יכול לעזור מאוד. תתייחסו לזה כאל אפשרות לגדול ולצמוח כבן אדם.
זכרו שבדרך כלל הדברים פשוט עובדים הפוך מהאינסטינקטים שלנו. האינסטינקט שלנו כשאנחנו מרגישים קנאה הוא לקפוא, להחזיק בכוח, לקפוץ ידיים ולא לשחרר. אבל דווקא כשמצליחים לשחרר, אצבע אחר אצבע ולתת לבן הזוג לצאת לשם, למקום ההוא של חופש, האהבה של בן הזוג אליכם גוברת וגם הכרת התודה שלו. ותזכרו שבסופו של דבר:
.If you want something very badly set it free. If it comes back to you, it's yours forever.If it doesn't, it was never yours to begin with
בקרב פוליאמוריים קיים המונח compersion שהוא ההיפך מקנאה. זו הנאה מלראות את בן הזוג שלכם מאושר. כן גם ממישהי אחרת. כן גם מזה שהוא מאוהב. לראות אותו זורח, שמח, סבלני זה כיף. אתם אוהבים אותו. אתם רוצים בטובתו. זה באמת כל כך משנה אם זה מכם? (כן אני יודעת. לאנשים שמתחילים בתהליך להגיע למקום הזה נשמע כמו להגיע לנירוונה פחות או יותר וגם ריאלי באותה המידה. אבל אני מאמינה באמת שעם תרגול וסבלנות ותמיכה אפשר להגיע לשם. וכשמגיעים לשם זה כיף. זה אושר. לא רק לבן הזוג, גם לכם).