ילדים
מה עושים אם יש ילדים בבית, או עם ילדים שנולדים לתוך זוגיות לא מונוגמית מראש? איך מתמודדים?
ילדים זו הבטן הרכה שלנו. אנחנו בוחרים ללכת בתלם כדי לא לפגוע בילדים. הרי הסיבה העיקרית שבגללה אנשים חילוניים ממשיכים לעשות ברית מילה היא כדי שלא יצחקו על הילדים שלהם, כדי שהם לא ירגישו שונים ולא יחוו דחייה חברתית. וזה מעגל שמזין את עצמו. כי רק כששינוי מסוים הופך להיות מספיק משמעותי מספרית אנשים מפסיקים לפחד.
כל אידאולוגיה או מהפכה יכולה לבוא על חשבון הילדים שלנו, שלא בחרו באידאולוגיה ולא חתמו על השתתפות במהפכה.
באיזו זכות? האם מותר לנו למשל לצאת החוצה בצורה גלויה כשזה יכול לחזור ולפגוע באופן כלשהו בילדים? האם הילדים צריכים לשלם את המחיר של הבחירה באורח חיים לא נורמטיבי? אולי יצחקו עליהם, אולי הורים לא ירצו שהילדים שלהם ישחקו עם הילדים שלכם בגלל "ההשפעה הרעה" של הבחירות "הלא מוסריות" שלכם?
מה אומרים לילדים? האם מספרים להם? ואם כן כמה? האם יש זכות בכלל לספר להם ולבקש לא לספר לסביבה ועל ידי כך להפיל עליהם שמירת סוד ועול של חיים בהסתרה? התלבטויות לא פשוטות שכל אחד בוחר להתמודד איתן אחרת. אני אחלוק איתכם את התפיסה שאליה הגעתי אחרי מחשבה רבה. כמובן שכל זוג בוחר בדרך אחרת, החל מהתנהלות גלויה לחלוטין כולל להביא נוספים הביתה ולהכיר אותם לילדים וכלה בהסתרה מוחלטת של אורח החיים הזה.
לדעתי רוב הפחדים שלנו בנושאים הללו מתבררים במרבית המקרים כלא מבוססים. מה גם שילדים יכולים לצחוק על ילדים אחרים על אלף ואחד דברים, על זה שהם לבושים אחרת, יש להם משקפיים או שהם לא רזים מספיק או השד יודע מה. לנסות לברוח מזה לא בהכרח יועיל. ואם זה אכן יקרה והפחדים יתממשו, אני חושבת שזו דרך חינוכית לא רעה להסביר על בחירות לא קונבנציונליות בחיים, על החלטות ובחירות השונות מהדרך המקובלת בחברה, מה המחירים שעלולים לשלם על זה, מתי אנחנו בכל זאת בוחרים בדרך לא סלולה ומתי אנחנו בוחרים לא להילחם בטחנות רוח.
אני חושבת שאין סיבה להרבות בפרטים או לנדב מידע. במקביל אני לא חושבת שיש צורך לשקר. אז הילדים יודעים שאמא יוצאת בערב עם החבר. אבל מצד שני אין שום סיבה לדבר איתם על מה אמא עושה עם החבר. הילדים לא ממש ששים לדעת על חיי המין של ההורים שלהם. למעשה הם כנראה יעדיפו לא לדעת שההורים שלהם בכלל עוסקים בעניינים הללו גם בינם לבין עצמם.
לטעמי, מה שחשוב הוא שהילדים ירגישו שבין ההורים יש אהבה, חיבה וכבוד. ואם זה קיים כל היתר פשוט לא ממש רלוונטי להם. כל עוד הם מרגישים שהם חיים בתוך סביבה יציבה אין סיבה שזה יערער את עולמם. נעשו כמה מחקרים על ילדים של פוליאמורים והוכח שאין להם יותר פתולוגיות מילדים שגדלו בסביבה מונוגמית. חלקם היו מרוצים מהאופן בו גדלו, לחלקם הייתה ביקורת. כמו בכל משפחה נורמלית. וזה מחקר שנעשה על משפחות ממש לא קונבנציונליות, כאלו של שלשות ורביעיות+ של אנשים שחיים יחד וחולקים את אותו הבית. אנחנו בחרנו לספר לילדים שלנו והם הגיבו בצורה חיובית.
עם זאת, הסוגיה הזו כל כך אישית. אתם מכירים את הילדים שלכם טוב מכולם. מה טוב ומה לא טוב להם. אתם ההורים ואתם תחליטו על דרך הפעולה הנכונה ביותר.
