ח.ה

 מגיל שש עשרה ועד גיל שלושים ושתיים, הלכתי לכמה מטפלות. אף אחת מהן לא עזרה לי, בכלל, עד שפגשתי את מאשה. מאשה היא המטפלת היחידה שגרמה לי לסמוך עליה בלב שלם, ואיתה הצלחתי להתבטא בצורה הכי פתוחה וכנה. היא תמכה בי ונתנה לי כוח להיפתח, היא הדריכה אותי במסע מדהים ומטלטל, כזה שלעולם לא שוכחים. היא טיפלה בי בשיטת ה-NLP. מה שהיא עושה זה שהיא מאפשרת לך להיות באותו חדר עם הטראומה, ללכת סביב הטראומה, לראות אותה ולהרגיש אותה אבל תוך כדי שמסתכלים עליה מרחוק, ממקום מוגן. ופתאום, בפעם הראשונה בחיים שלי, לא חוויתי את הטראומה מחדש אפילו שהיא הייתה ממש מולי, פתאום הצלחתי להתנתק ממנה. זה אמנם היה קשה, מפחיד ומעייף, אבל דרך זה קיבלתי כלים להשתחרר מהטראומה שנגררה אחריי, מכבידה עליי ולא משחררת ממני. הכלים האלה נשארו איתי ואני יכולה להשתמש בהם לכל חוויה לא נעימה שאני עוברת. עברו כמה חודשים טובים מאז ולא היה לי ולו סיוט אחד על זה. גם לא מחשבות על זה לפני השינה. אני עדיין משאירה אור דלוק בלילה כשאני הולכת לישון לבד, אבל כבר לא קופצת מכל קול ולא קמה מהמיטה באמצע הלילה לוודא שאין אף אחד בבית. אם קודם הייתי רועדת ובקושי מצליחה לדבר בכל פעם שהייתי מדברת על הטראומה שלי, עכשיו כשאני מדברת על זה, אני לא רועדת בכלל, לא נלחצת ולא מתרגשת. תודה, מאשה. את קוסמת!

ח.ה