איך מתחילים?

איך מתחילים?

ובכן…רבים לא מגיעים ללדבר על זה כלל. אולי כקוריוז או משהו כללי כנושא שיחה. אבל לבוא לבן או בת זוג ולהגיד ממש אני רוצה לפתוח את מערכת היחסים זה מקום שקשה מאוד להגיע אליו, כי זה משנה את חוקי המשחק גם אם יוחלט בסופו של דבר לא לפתוח.
ברגע שנאמרו המילים "אני רוצה לפתוח את מערכת היחסים שלנו" נאמר הרבה יותר. למעשה אמרת במילים אחרות "מה שיש לנו כבר לא מספיק לי". ויותר חמור מזה "את כבר לא מספיקה לי". וזה כבר לא ישתנה. זה יהיה שם לעד. הידיעה שמה שיש כבר לא מספיק יותר. שרוצים עוד.
בעולם שבו גדלנו על המיתוס של האחד והאחת שאמורים לספק את כל צרכינו הנפשיים והמיניים ב-100% לאורך כל חיינו. בעולם שבו מרבית שירי האהבה נכתבו על האחד והאחת. בעולם בו קיימות אינספור אגדות בהן הנסיך מוצא את הנסיכה שלו והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. בעולם בו כל התרבות שלנו מכוונת לזוגיות מונוגמית נפלאה וממלאת שנמשכת כל החיים…איך אפשר לשמוע בכלל שאת לא האחת? זה שבר ענק שלא נדבר על הפגיעה באגו.
וזה קשה. זה נורא קשה לשמוע את זה. זה קשה אפילו לאנשים שהם פולי (קיצור לפוליאמורים-אנשים שמאמינים באהבות מרובות) מה כל שכן לאדם שחי לו בשלווה את חייו המונוגמיים ופתאום הדבר הזה נוחת עליו בלי אזהרה. זה רגע שמטלטל את מערכת היחסים, מסיט אותה מהמקום הרגוע או המנומנם בו היא היתה קודם, מעביר אותה על פסי רכבת הרים חדשה שנוסעת לכיוון שאינו ידוע. ובגלל שזה רגע כל כך מכונן וכל כך מפחיד למערכת היחסים מרבית האנשים מדלגים עליו. יותר מדי אנשים מרגישים שזה יותר קל במובנים רבים במקום לטלטל את המערכת ולסכן אותה לא להגיד שום דבר. כשלא אומרים שום דבר אבל יש רצון חזק או צורך הברירות היחידות הן או להדחיק את היצר והצורך שכבר עלו למודעות, התגשמו לנו בראש, הפכו למוחשיים. או ללכת לבגוד כי בהרבה מובנים לבגוד זה לכאורה יותר פשוט ויותר קל.
מתי אנשים מגיעים לדבר על זה ברצינות? זה יכול להיות עניין של אידאולוגיה. אנשים, לפעמים מראש בתחילת מערכת היחסים, מציגים לבני הזוג שלהם את אמונתם שגופו ונפשו של כל אדם שייכים לו והם לא מאמינים בלהחזיק אנשים בסוג של כלא ולכן מבחינתם כל אחד חופשי לעשות מה שהוא רוצה. במקרה כזה הדברים פשוטים יותר. לפחות בהתחלה.
אבל מרבית האנשים מגיעים לשם כשמתעורר הצורך והוא כל כך חזק שהם מרגישים מוכנים לטלטל את המערכת ולהעלות את הנושא על פני השטח לשיחה אמיתית וכנה. והרצון הזה מתעורר בדרך כלל כשיש מישהו שהעיר אותו. מישהו על הכוונת. מישהו שהעיר רגש רדום או תשוקה, ולפעמים גם מישהו שכבר בגדו איתו אבל לא רוצים להמשיך במסלול של הסתרה ושקר לבן הזוג.
וכשזה המצב. כשאחד מבני הזוג התבשל עם הרעיון, הבשיל וצמח לתוכו, אולי יש לו כבר מישהו ספציפי בחוץ שמחכה לו, בעוד בן הזוג השני חי לו את חייו הרגילים בלי חשש ובלי חשד שמשהו בכלל לא בסדר. בחוסר הסימטריה הזה טמון אחד הקשיים הגדולים ביותר של פותחי הזוגיות. בעיקר אם בן הזוג שלא היה בעניין יתגלה כבאמת לא בעניין. מה אם הוא יגיד לא? מה אז? ומה אם הוא יגיד כן כי הוא נגרר לתוך סיטואציה מתוך פחד עמוק לאבד את בת זוגו? כך או אחרת זה מקום לא פשוט.
אזרתם אומץ וניגשתם לבן הזוג לדבר איתו. סביר להניח שהתשובה המידית תהיה רתיעה. מה שצריך להבין במקרה כזה הוא שיש פה שני רצונות סותרים. ממש כמו במקרה של זוג שאחד מהם רוצה ילדים ואחר לא. זה לא אומר שהכל אבוד. ממש לא. אבל זה אומר שזה מורכב. אין לי עצות. אבל יש לי כמה מחשבות. אני מנסחת את זה בצורת עצות אבל אנא. קחו מכאן רק מה שנראה לכם וקחו אותי בערבון מוגבל.