כללים/חוקים/גבולות וקווים מנחים

כללים/חוקים/גבולות וקווים מנחים

אנשים שפותחים את היחסים שלהם צמאים בדרך כלל לחופש – אבל גם הם עדיין זקוקים לגבולות כדי להרגיש בטוחים.
בהתחלה העולם הזה נראה כל כך מפחיד ופרוץ. וגם קל כל כך להיסחף לתוכו ולאבד את הראש. ולכן בהתחלה הרבה זוגות מרגישים שהם זקוקים לגבולות מדוברים ולפעמים אפילו כאלו שנרשמו על הדף וכולם הסכימו עליהם. שלא תהיה אי הבנה "אבל חשבתי ש…".
חשוב לציין ולזכור כי הגבולות הללו הם אלסטיים, גמישים וניתן להאריך ולקצר אותם כרצונכם.
היכן עובר הגבול? הגבול עובר במקום שמפריע לאחד מכם.
למה הכוונה ב"מפריע"? הרי תהליך היציאה הוא תהליך של צמיחה וגדילה וככזה יהיו בו רגעים של כאב וצביטות לב ופחדים. לא כל דבר כזה מצריך גבול כי זה חלק מהתתמודדות שלנו עם הגדילה. אבל המקום שאיתו אתם מרגישים שאתם לא יכולים להתמודד, ששם הכאב והפחד יהיו גדולים מדי, הוא המקום למתוח בו גבול. גבול יכול להיות גם מקום של נימוס. למשל שלא מסמסים למאהב ליד הבעל.
ככלל אנשים שיוצאים ליחסים פתוחים זקוקים לגבולות רבים יותר וקשיחים יותר בהתחלה. ככל שהמערכת נרגעת, ככל שרוכשים יותר ניסיון, ככל שמרגישים יותר בטוחים, כך ניתן להגמיש את הגבולות הללו עוד ועוד עד אינסוף. בסופו של התהליך אפשר להגיע למקום שבו אין גבולות קבועים בכלל. יש התחשבות, יש תיאום, יש שיח כמובן. אבל כבר לא מרגישים צורך להחזיק כל כך חזק כי המערכת "משומנת" וזורמת מעצמה.
איך יודעים מתי צריך לדבר על הגבול ולבדוק האם כדאי להרחיב אותו? כשהגבול מתחיל להפריע לאחד מכם. ושוב להפריע לא בקטנה אלא להפריע ולהפוך למשהו שמעסיק את המחשבה כל הזמן, משהו שמרגישים שכבר לא יכולים לעמוד בו. ואז חוזרים חזרה ל"שולחן המשא ומתן" ודנים בגבול הזה מחדש. תזכרו שהחיים דינמיים, שאנחנו משתנים עם הזמן. משהו שהפריע לפני חודשיים לא בהכרח מפריע עכשיו, אחרי שחווינו והתנסנו. משהו שלא הטריד לפני חודשיים הופך למטריד עכשיו. אז יחסים פתוחים במובנים רבים הם שיח שממשיך ומתקיים לאורך זמן, בכל פעם כשמרגישים צורך ומשהו חדש עולה.

רשימת גבולות אופציונלית

  • כמה מפגשים בשבוע? האם אחד מספיק? האם שניים זה בסדר? האם זה משנה אם זה במשך היום או בערב? "על חשבון" הזמן המשפחתי או לא?
  • האם מפגש קצר או לילה? האם יש אפשרות לסופי שבוע? ומה עם נופש בארץ או בחול?
  • מה לגבי כסף? מי משלם על היציאות? האם זה בסדר להוציא כסף "משפחתי" על אישה נוספת? [כלל אצבע כלכלי שלי הוא שכל מה שהייתם עושים עם חבר או חברה אמור להיות בסדר גם כאן. אם את רגילה לנסוע לסופש עם חברה למה לא עם חבר? אם אתה טס לסקי עם החבר'ה למה לא עם החברה?
  • מה לגבי להביא הביתה? אפשר? רק לשיחה או לארוחת ערב או גם לסקס? אם כן האם המיטה המשותפת היא מחוץ לגבול? [אל תניחו הנחות! עבורכם אולי המיטה הזוגית היא משהו פרקטי שאין לו שום ערך סנטימנטלי, אבל עבור בת הזוג שלכם זה מקום מקודש ששמור רק לשניכם]
  • מה לגבי התאהבות – זה משהו שמקובל או לא?
  • עם מי מותר או אסור לצאת? אנשים מהעבודה? חברים של הבעל? רווקים? אנשים שגרים באותו הישוב? אולי רק עם אנשים שלא מכירים ורק בקונטקסט של חו"ל או נסיעת עבודה?
  • טלפונים, סמסים עם הנוספים כשאתם עם בני הזוג האחרים – מותר או אסור או מוגבל?
  • כמה משתפים? הרצונות אגב יכולים להיות מנוגדים. הוא רוצה לשמוע הכל והיא לא רוצה לדעת כלום. וזה בסדר. כבדו את הרצונות המנוגדים של בני הזוג וזכרו להתחשב בפרטיות של האנשים הנוספים שבחיים שלכם. [יש בני זוג שבכלל לא רוצים לדעת. הם משחררים תחת התנאי Don't ask don't tell. זה בעייתי כי זה מוביל להתנהלות שדומה מאוד להתנהלות של בגידה – צריך בעצם לשקר ולהמציא תירוצים. אבל אם זו הדרך שבה זה עובד לכם כבדו את הרצון של בן הזוג לא לדעת שום דבר].
  • סקס בטוח! האם תשתמשו מעכשיו בקונדומים גם בבית או רק בחוץ? האם במידה ויש בן זוג קבוע בחוץ מוסכם לעשות בדיקות ולוותר על קונדומים גם שם? אתם אחראיים עכשיו לא רק על עצמכם. זכרו את זה גם בלהט הרגע. [ככלל מהרגע שפותחים את הזוגיות מומלץ לעשות בדיקות רפואיות כל חצי שנה גם אם עושים סקס בטוח]. זכרו שהקונדום גם לא מגן מכל מחלות המין ויש כאלו שמועברות בדרכים אחרות. תלמדו, היו מודעים וקבלו החלטות מושכלות.

קיבעו גבולות או קווים מנחים גם עם בן הזוג שבחוץ. תאמו ציפיות. אתם מג'נגלים עכשיו מערכת יחסים הרבה יותר מורכבת. כל גבול וכל החלטה משפיעים על עוד אנשים, כולל הנוספים ובני הזוג שלהם בבית.
חלק מהכללים הללו לא רלוונטיים לכם. ויש מן הסתם כללים רלוונטיים שלא מופיעים כאן. קחו את הרשימה הזו כמשהו התחלתי ותמשיכו מכאן.